Showing posts with label day 49. Show all posts
Showing posts with label day 49. Show all posts

Friday, 25 May 2012

day 49 of 50: Perfect Imperfection in the here and now

Jacqueline: (glass drop from chandelier)
here's to our hearts being broken again, and again, and again...

Amichai: What do I see on the top of the mountain?

"The angel facing south had a small bit of wing missing: nothing to speak of, yet the fact of being slightly chipped in this ways was sufficient to give it a touch of humanity, to turn it into something fragile, perishable, arousing sympathy. There are times when one needs to have one’s heart wrung by the sight of a piece of stone crumbling away."


That broken angel, described by Holocaust survivor Anne Langfus in her 1960 novel 'Land of Brimstone' was slowly crumbling on the roof of a church in the middle of the Lublin Ghetto. For those who cared, still cared to notice, to look up above reality, even the angels were falling apart. Perhaps with compassion.

And so today, we're here, up with angels, and we've gathered much that's broken. and much that's not.

Seven weeks after leaving the slavery of the narrow place of Egypt, liberated pilgrims on our journey home, we've climbed a mountain, and stand here, breathless, just below the top, in the sight of all there is. We are surrounded by angels, hardly perfect cherubim, these kind, and we are here with each other, all who've climbed. We smile, with wrinkles, point at scars, put down our baggage, wear our best white clothing, and stand still, perfectly present in our imperfection to receive this present which is truth itself.

We shine like crystals in a chandelier, reflecting light off of each other like a rainbow of white light. Every little crystal shines its own fantastic light, detached or not from the main light fixture. Even one that drops from the ceiling, like a fallen angel, will retain the light and keep on shining us the way to get back next time to the height, the road, the mountain.

Malchut of Malchut: Perfect Imperfection in the here and now. Gratitude for the kindness, and the discipline, compassion, glimpse of the infinite, humility, reconnecting to our root - and to our crown.
Thank you for the journey, sister Jacqueline, you of the big heart and sharp eye and deft hand and grand truth. Thank you for the fellow travelers, for the joining and the shared thoughts. This chandelier, held by crumbling angels, thanks to all of us, is now turned ON.
and the journey, will somehow, continue. how lucky we are.

A perfect Sabbath, a healing holiday of revelation.


"המלאך הפנה את מבטו דרומה, וחלק קטן מהכנף שלו היה שבור. לא משהו רציני, אבל רק העובדה שפה היה מלאך פגום הספיקה להעניק לו מגע של אנושיות, להפוך אותו למשהו שביר, בר-מוות, מעורר חמלה. יש פעמים שכל שאדם צריך הוא לטלטל את הלב למראה חלקיק של אבן מתפוררת."


המלאך הפגום הזה היה עומד על גגה של כנסיה ריקה בלב הגטו של לובלין, ותיארה אותו אנה לנגפוס, ניצולת שואה, בספרה שיצא לאור ב1960.

למי שטרח באותם ימים להביט למעלה - גם המלאכים היו פגומים, אולי מתוך חמלה.


בעצם היום הזה, על ראש ההר, אנחנו ניצבים עם על השבר שליקטנו ועם כל השלם ובחברתם של מלאכי עליון.


שבעה שבועות מאז עזבנו את מצרים, עבדי זמן ויאוש בורחים הביתה, אל חירות חדשה.

טיפסנו יחד את ההר הזה, ועתה אתה ואת ואני עומדים פה, קצת מתקשים לנשום, מחייכים עם קמטים, מחליפים חוויות ומורידים את המשא. עוד מעט נלבש לבן ונקבל יחדיו את המתן הלא מושלם והמדויק ביותר שהוא תורה, והיא אמת, והוא אחד, עם כל הכאבים.


כמו רסיסי אור בנברשת גדולה, ורבים הרסיסם שכבר נשרו ממנו אבל עדיין אור נמשך כמו נהירים של קשת, וזכרון ההתחברות המשותף יאיר את הסדקים כולם.


נברשת בארמון המלכות של המלכות: אור יקר וגנוז של הרגע הזה בו מאירה ההויה

והיא החסד, וגבורה, התפארת של הנצח, הוד יסוד, מלכות וכתר בראשה


הנברשת, קשורה לכנפיהם של מלאכים של אור ניידת, בדיוק כמונו, והמסע נמשך גם אחרי ההר


הוקרה לכל המטפסים בהר, על החברותא והלימוד המשותף

הודיה לג’קלין האמנית הגדולה של לב פתוח ועין רואה ויד קלה

האור דולק, הלב פתוח, המסע ממשיך והשבת בפתח ועימה החג


אשרינו שזכינו. שבת שלמה וחג מתן תורת תיקון ושמחה